דברי הנבואה נחתמים בהצהרה נוקבת על לקיחת אחריות. לאחר תוכחה קשה, מובהר כי העם נדרש לשאת במלוא כובד המשקל וההשלכות של מעשיו, ללא יכולת להתחמק מן המציאות שיצר במו ידיו.
המילה נְשָׂאתִים מפורשת במשמעות של "נשאת אותם" [רש"י, אברבנאל]. הופעת האות יו"ד במילה נחשבת למיותרת מבחינה דקדוקית, אך היא משקפת צורת פנייה לנקבה האופיינית למספר מקומות בספר יחזקאל [רש"י].
הפרשנים מסכימים כי הצירוף אֶת־זִמָּתֵךְ וְאֶת־תּוֹעֲבוֹתַיִךְ מבטא את האחריות הבלעדית שהעם נושא בגין חטאי העבודה הזרה והניאוף [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. נשיאת החטאים מתפרשת כסבילה וקבלת העונש הנגזר מהם, כך שהעם נאלץ לשאת על גבו את גמול מעשיו הרעים [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, מתוך קבלת העונש עולה גם רובד של השלמה ופיוס; מאחר שהעם כבר נשא את משא תועבותיו וספג את עונשו באופן מלא, הרי שבכך למעשה התכפר עוונו [מלבי"ם].