מערכת היחסים בין ה' לישראל מושתתת על עקרון של מידה כנגד מידה, והעונש משקף באופן ישיר את בגידת העם. הכתוב משתמש בכתיב וקרי כדי לבטא את שני הצדדים של משוואה זו. המילה הכתובה בפסוק היא ועשית, ללמד שהעם הוא שגרם במו ידיו ובמעשיו למציאות הקשה שבאה עליו [רד"ק]. לעומת זאת, הקרי הוא וְעָשִׂיתִי [מנחת שי], המבטא את תגובתו הפעילה של ה': הבאת רעה ועונש חמור התואמים בדיוק לחומרת מעשיהם של ישראל [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
החטא המרכזי שבעטיו בא העונש מתואר במילים אֲשֶׁר־בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית. המילה אָלָה משמעותה שבועה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי מילים אלו מתייחסות לברית הראשונה ולשבועה שקיבלו עליהם ישראל במעמד הר סיני בקבלת התורה. ברית זו הייתה מותנית מראש בשמירת החוקים והמצוות. מכיוון שהעם ביזה את השבועה והפר את הברית בחטאיו, גם ה' מבטל את הברית מצדו. ביטול זה גורר עמו את אובדן המתנות שהיו תלויות בקיום הברית, כגון ארץ ישראל, בית המקדש והמלכות [מלבי"ם].
עם זאת, מתוך חומרת העונש עולה הבדל מהותי בין ה' לעמו. אף על פי שה' מעניש את ישראל כגמולם על כך שהפרו את הברית, הוא עצמו לא יפר אותה לחלוטין ולא ימחה אותה מזיכרונו לעולם, משום שאין הוא נוהג כמותם [רש"י].