העונש הקשה משלב בין תיאור של הוצאה פומבית להורג של אישה מנאפת, לבין תיאור מציאותי של מצור צבאי וחורבן. האויבים וְהֶעֱלוּ עָלַיִךְ קָהָל, כלומר יקבצו המון רב ועמים נוספים שיעלו למלחמה וישתתפו במשפט הפומבי (מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ). הסיבה לשימוש בפועל המציין עלייה היא שארץ ישראל נחשבת לגבוהה מכל שאר הארצות (רד"ק).
לאחר התקבצות ההמון, וְרָגְמוּ אוֹתָךְ בָּאָבֶן. במישור המשפטי והסמלי, פעולה זו מקבילה לעונש הסקילה המוטל על נשים מנאפות, כחלק ממיתות בית דין (מלבי"ם, רד"ק). אולם במישור המעשי והצבאי, רגימת האבנים משמשת כמשל להריסת חומות העיר באמצעות אבנים גדולות המושלכות מכלי מצור כדי להפילן (רד"ק).
השלב הבא הוא וּבִתְּקוּךְ בְּחַרְבוֹתָם. המילה "ובתקוך" היא יחידאית ואין לה מקבילות במקרא, אך הפרשנים מסכימים, על בסיס התרגום לארמית, כי משמעותה היא בקיעה, קריעה ושיסוע של הגוף באמצעות החרב (רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק). פעולת הבקיעה אף מושווית לבקיעת מי ים סוף (מצודת ציון), והיא מייצגת את עונש המוות בסייף (מלבי"ם).
מטרתם של שפטים אלו, הכוללים הכאה באבנים ודקירות חרב, אינה רק המתה אלא ביזוי והכלמה. העיר, המדומה לזונה, תושפל ותוכה עד שתהפוך לבזויה בעיני כל. בעקבות כך, שום אוהב לא ירצה להתקרב אליה שוב, וכך יבוא הקץ על מעשיה (רד"ק).