נבואת תוכחה קשה מופנית כלפי ירושלים, המדומה לאישה בעלת שורשים פגומים. הנביא יחזקאל, ששהה באותה עת בגלות בבל, מצטווה לשלוח את הדברים כאיגרת אל יושבי ירושלים, בתקווה שישמעו את הדברים ויחזרו בתשובה [רד"ק].
תחילה מבררים הפרשנים את משמעות המילה מְכֹרֹתַיִךְ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מהשורש של המילה מגורים, תוך חילוף של האותיות גימ"ל וכ"ף, ומשמעותה היא מקום המגורים של העם. עם זאת, קיימת הבחנה דקה: בעוד שמגורים מבטאים ישיבת ארעי, המילה מכורה מציינת התיישבות של קבע [מלבי"ם]. פירוש נוסף קובע כי המילה מציינת מקור, שורש ותולדה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מייחס לירושלים מוצא של אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כאשר אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בייחוס משפחתי רגיל, אלא בתיאור מטפורי של מעשיהם הרעים של יושבי העיר. התנהגותם הושחתה עד כדי כך, שהם נראים כמי שאימצו לחלוטין את תרבות כנען, כאילו נולדו שם ואלו הם הוריהם האמיתיים [רד"ק, מצודת דוד].
בהעמקה לתוך המשל, מוסבר כי האב מסמל את התרבות הכללית שממנה לומד האדם, ואילו האם מסמלת את האדמה שממנה הוא יונק את מזונו וסופג את אווירתה. האמוריים נחשבו לאומה הרעה ביותר מבין העמים, ובנות חת נודעו לשמצה במידותיהן הרעות. הדימוי ממחיש את מצבו של עם ישראל בטרם התגבש לאומה מובדלת, כאשר עדיין היה שקוע בטומאת סביבתו [מלבי"ם].
לצד הפירוש המוסרי והשלילי, קיימות גישות הקושרות את הפסוק להיסטוריה של אבות האומה. גישה אחת מציעה כי ייתכן שישנו קשר תורשתי והיסטורי בתיאור זה, שכן אבות האומה הגיעו מאזורים המזוהים עם עממים אלו [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, מוצג פירוש הרואה בביטויים אלו רמז חיובי לאברהם ושרה, שהם בבחינת האב והאם של האומה: הם אלו שזכו לגדולתם דווקא בארץ כנען, ובני חת הם שהעניקו לשרה את מקום קבורתה המכובד [רש"י].