הפסוק מציג פתגם עממי המופנה כלפי ירושלים, ומשווה את התנהגותה למעשי קודמיה. הפרשנים מסכימים כי המילים כָּל הַמֹּשֵׁל מתייחסות לאנשים שנוהגים לחבר משלים, חידות, מליצות ופתגמים, אשר ישתמשו בביטוי זה כדי לתאר את מצבה של העיר.
הביטוי כְּאִמָּה בִּתָּהּ מבטא את הרעיון הפשוט שכפי שנוהגת האם, כך בדיוק עושה גם בתה. מבחינה דקדוקית, הפרשנים מעירים על הבדל בין המילים: האות ה' במילה כְּאִמָּה היא רפה ואינה משמשת ככינוי שייכות (ללא מפיק), בניגוד לאות ה' במילה בִּתָּהּ. לכן, המשמעות המדויקת של המילה היא כללית – "כמו אם", והמשפט נקרא "כמו אם, כך בת", ולא "כמו אימהּ שלה" [רש"י, רד"ק, מנחת שי].
באשר למשמעות הנמשל, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה"אם" מסמלת את אנשי ארץ כנען, ואילו ה"בת" היא כנסת ישראל וירושלים. המשל בא לומר שכשם שהכנענים חטאו וגורשו מן הארץ, כך ישראל, שנשארו במקומם, למדו ממעשיהם וחיקו את התנהגותם המושחתת [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, כיוון פרשני נוסף קושר את הפתגם לעונש על חטאי זימה חמורים של ערוות אישה ובתה. לפי גישה זו, המשל מתאר מצב שבו האומה כולה חטאה, האם והבת זנו כאחד, ועל כן, ממש כפי שחטאו יחד, כך שתיהן נידונות יחד לאותו עונש של שריפה באש [מלבי"ם].