עונשה של ירושלים מוצג מבעד למשל חריף על אישה נואפת הבאה על עונשה, כאשר לכל פרט בתיאור ישנה מקבילה היסטורית ורוחנית.
המילים וְשָׂרְפוּ בָתַּיִךְ בָּאֵשׁ וכן וְעָשׂוּ־בָךְ שְׁפָטִים מתייחסות ברובד הפשט לעונשים המקובלים לאישה מנאפת, הכוללים פורענויות קשות כגון סקילה, שריפה והרג [רד"ק, מצודת דוד], או חנק [מלבי"ם]. ברובד הנמשל, שריפת הבתים מכוונת לחורבן הפיזי של ירושלים, ובתוכו שריפת בית ה', בית המלך ובתי העיר [רד"ק].
העונש מבוצע לְעֵינֵי נָשִׁים רַבּוֹת, במטרה להטיל עליה כלימה פומבית [מצודת דוד] ולמען יראו וייראו נשים אחרות וילמדו מוסר [רד"ק]. במובן האלגורי, "הנשים הרבות" מסמלות את אומות העולם הרבות שיהיו עדות למפלתה של ירושלים [רד"ק].
התוצאה הסופית של העונש היא וְהִשְׁבַּתִּיךְ מִזּוֹנָה. משמעות המילה וְהִשְׁבַּתִּיךְ היא ביטול והסרה [מצודת ציון], והכוונה היא הסרתה ממצבה הנוכחי כך שתחדל מהיותה זונה [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. הפסקת הזנות נובעת משתי סיבות משלימות: ראשית, היא תהפוך למאוסה בעיני הכל ואיש לא ירצה לפנות אליה עוד [מלבי"ם, מצודת דוד]. שנית, נאמר וְגַם־אֶתְנַן לֹא תִתְּנִי־עוֹד, שכן לאחר שתאבד את כל רכושה, לא יוותר לה דבר לתת כמנחה וממילא תיאלץ לחדול ממעשיה שכן לא תצמח לה מכך כל תועלת [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
ברובד הנמשל, חלק זה של הפסוק טומן בחובו הבטחה רוחנית. "הפסקת הזנות" ואי נתינת האתנן מסמלות את קץ עבודת האלילים של עם ישראל. הפרשנים מסכימים כי בעקבות החורבן, הגלות והטלטול, יבוטל יצר הרע של עבודה זרה, ומאותו יום ואילך ישראל לא ירדפו עוד אחר אלוהים אחרים ולא יקריבו להם קרבנות [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד].