יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק ו׳

Ezekiel 16:6Sefaria

וָאֶעֱבֹ֤ר עָלַ֙יִךְ֙ וָֽאֶרְאֵ֔ךְ מִתְבּוֹסֶ֖סֶת בְּדָמָ֑יִךְ וָאֹ֤מַר לָךְ֙ בְּדָמַ֣יִךְ חֲיִ֔י וָאֹ֥מַר לָ֖ךְ בְּדָמַ֥יִךְ חֲיִֽי׃

ברגע של שפל עמוק ופגיעות מוחלטת, נמשלת האומה הישראלית לתינוקת רכה שנזנחה ברגע לידתה, כשהיא מתגוללת בדם ומלוכלכת. דרך תמונה קשה זו מתוארת ההשגחה האלוהית על עם ישראל בשעותיו החשוכות ביותר בגלות, כאשר הופעתו של ה' משנה את גורל העם ממוות לחיים.

הפסוק פותח במילים וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ, תיאור של ה' העובר ומשגיח מקרוב, ורואה את האומה מִתְבּוֹסֶסֶת. הפרשנים מסבירים שמילה זו מבטאת מצב של רמיסה, בדומה למילה נרפסת [רש"י], וכן התגלגלות והתבוססות בתוך לכלוך ודם [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. הדם המוזכר בפסוק, בְּדָמָיִךְ, מפורש בשני אופנים משלימים: מחד, זהו דם הלידה הטבעי המעיד על פגיעותה של הרכה הנולדה, ומאידך, אלו דמי הפצעים והמכות שספגה עקב השלכתה [מלבי"ם].

במישור ההיסטורי של גלות מצרים, הדימוי של ההתבוססות בדם משקף את המציאות הפיזית והנפשית של בני ישראל. הם התגוללו בטיט ובחומר של עבודת הפרך, ללא רגע של פנאי לנקות את עצמם [רד"ק], וסבלו מהרג ומפציעות תחת גזרותיו של פרעה [מלבי"ם]. דווקא מתוך מציאות אומללה ונטושה זו [ביאור שטיינזלץ], פונה אליהם ה' באמירה בְּדָמַיִךְ חֲיִי. המילה חֲיִי משמעותה הבטחה לעתיד, כלומר תחיי [מצודת ציון, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' מבטיח לעם כי למרות הניוול, הלכלוך וכובד העבודה, הדם הסובב אותם אינו מבשר את סופם. להפך, בתנאים בלתי אפשריים אלו הם לא ימותו, אלא יחיו, ירבו ויתחילו את חייהם כאומה. הבטחה זו לוותה בנבואות של תקווה שנמסרו לעם בעודם משועבדים, דרך אהרן, מרים ומשה [מצודת דוד, רד"ק].

הפסוק כופל את ההבטחה: וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי. כפל זה זכה למספר הסברים. ברמה הפשטנית, זוהי דרכו של המקרא לחזק את ההבטחה, לטעת ביטחון בלב העם ולסלק את הפחד [מצודת דוד, רד"ק]. ברמה ההיסטורית, הפרשנים מסכימים כי הכפילות רומזת לשתי מצוות מרכזיות שבזכות הדם שלהן נגאלו ישראל ממצרים: דם קורבן הפסח ודם ברית המילה [רש"י, רד"ק]. גישה נוספת רואה בכפילות רמז לשני רבדים שונים של שעבוד שמהם ניצלו ישראל: האחד הוא החובה לרדת לגלות בעקבות ברית בין הבתרים, והשני הוא העונש הנוסף שהוטל עליהם בגין חטא מכירת יוסף. ההבטחה הכפולה מעידה על כך שהם ישרדו את שני מסלולי הייסורים הללו [חומת אנך].

לצד הפירוש הלאומי, קיימת גם קריאה מוסרית ואישית לפסוק, המבוססת על המשמעות התלמודית של המילה דמים ככסף. לפי דרך זו, הפסוק מתאר אדם שמתבוסס בדמיו, כלומר שקוע בחטאים הקשורים לממון, כגון גזל או חוסר יושר במסחר. התרופה למצב זה טמונה במילים בְּדָמַיִךְ חֲיִי – על ידי נתינת דמים, שהם כספי צדקה, האדם זוכה לחיים ומתקן את פגמי הממון שלו. הכפילות של הציווי באה ללמד שאין די בנתינת צדקה חד פעמית; על האדם להתגבר על יצרו, לתת ולחזור ולתת פעם נוספת בלב טוב ובשמחה [אדרת אליהו].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ה׳
פסוק ז׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.