לאחר תקופת עזובה והזנחה, הנערה גדלה ומגיעה לפרקה, והקשר בינה לבין מי שפרש עליה את חסותו עולה שלב והופך לברית נישואין. מטאפורה זו מסמלת את תהליך גאולת עם ישראל והפיכתו לעם נבחר.
הכתוב פותח במילים וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים. המילה דֹּדִים מבטאת אהבה וחיבה. ה' עובר שוב על פני האומה ורואה כי היא הגיעה לבשלות וראויה לאהבה ולנישואין [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, מצודת ציון, רש"י]. במישור ההיסטורי, זהו תיאור של הגעת זמן הגאולה, עת נגלה ה' למשה בסנה הבוער ונלחם למען ישראל במצרים [רד"ק, מלבי"ם].
לאחר מכן נאמר וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ. המילה כְּנָפִי מכוונת לשולי הבגד. פרישת שולי הבגד על הנערה היא סמל ללקיחתה תחת חסות אלוהית ולמעשה נישואין, בדומה למעשהו של בועז כלפי רות [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המשמעות הפנימית של פעולה זו היא שה' מייחד את ישראל להיות לו לעם [רד"ק, מלבי"ם].
ההבטחה וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ נושאת משמעויות משלימות. מעבר למשמעות הפשוטה של כיסוי הגוף העירום בבגדים כדי להגן עליה מפני גילוי ערווה [מצודת דוד], הפרשנים מציעים מספר רובדי עומק. יש המפרשים כי הכיסוי מתבטא במתן מצוות המילה [מלבי"ם], ויש הרואים בכך ביטוי לדרך הטובה, לניסים ולחינוך שהעניק ה' לעם, שסילקו מתוכו כל דבר רע [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית מוסיפה כי במעמד הר סיני ה' דן את ישראל לפי מצבם הטהור באותו רגע, וכיסה והעלים עין מחטאיהם העתידיים [אדרת אליהו].
השלב הבא הוא וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ. ה' נשבע שלא לבגוד באומה וכורת עמה ברית [מצודת דוד]. שבועה זו באה לידי ביטוי היסטורי בהוצאתם ממצרים, והברית נכרתה במעמד הר סיני ובמתן תורה [רד"ק, מלבי"ם]. סיבה נוספת לשבועה היא הבטחת הטוב לעתיד לבוא, כדי שגם כאשר העם יחטא, מידת הדין לא תוכל לקטרג ולבטל את ההבטחה האלוהית [אדרת אליהו].
התהליך כולו מוביל לתוצאה הסופית של וַתִּהְיִי לִי, שבה הנערה הופכת לאישה, ועם ישראל הופך לעמו הנבחר של ה' [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. המילה לִי מדגישה כי מדובר בקשר נצחי וקיים לעד ולעולמי עולמים [אדרת אליהו].