הנביא ממשיך את המשל החריף המדמה את עם ישראל לאישה הבוגדת בבעלה, ומתאר מצב של ריקנות רוחנית ולהיטות חסרת מעצורים לאמץ כל פולחן זר. הדימויים הקשים ממחישים אובדן מוחלט של כבוד עצמי, כאשר העם מאמץ ללא הבחנה כל עבודה זרה הנקרית בדרכו [ביאור שטיינזלץ].
אֶל־כׇּל־רֹ֣אשׁ דֶּ֗רֶךְ בָּנִית֙ רָמָתֵ֔ךְ משמעות המילה אֶל כאן היא כמו האות בי"ת, כלומר "בכל" [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי במות העבודה הזרה נבנו בכוונה בפרשת דרכים, מקום בולט ונישא, כדי שהחטא יהיה גלוי, מפורסם וזמין לכל עובר ושב [מצודת דוד, רד"ק].
וַתְּתַֽעֲבִי֙ אֶת־יׇפְיֵ֔ךְ מילה זו נגזרת מלשון תיעוב ומיאוס [מצודת ציון]. במקום לשמור ולהסתיר את היופי וההדר שהעניק לה ה' כדבר יקר ערך, יופי שהוציא את שמעה למרחוק בקרב הגויים, היא הפכה אותו לדבר מאוס דרך מעשיה הרעים [מצודת דוד, רד"ק]. [רד"ק] מוסיף שני רבדים עמוקים להבנת הפסוק: האחד, על פי התרגום, שהיופי מסמל את הקדושה שחוללה; והשני, שבעקבות הזלזול העצמי וההפקרות, היופי עצמו הפך למאוס ודוחה אפילו בעיני האחרים.
וַתְּפַשְּׂקִ֥י אֶת־רַגְלַ֖יִךְ לְכׇל־עוֹבֵ֑ר משמעות המילה היא פתיחה והרחבה בדרך של גנאי [מצודת ציון, מלבי"ם]. מאחר שהנבואה משתמשת בדימוי של זונה, היא נוקטת בלשון בוטה של יחסי אישות [רש"י, רד"ק]. המשל מתאר אישה המזמנת ומכינה את עצמה לכל עובר אורח [מצודת דוד]. הנמשל, כפי שמסבירים הפרשנים, הוא ההפקרות המוחלטת של העם, שהיה מוכן לעבוד כל אליל וכל עבודה זרה שכל עובר אורח מזדמן סיפר לו עליהם [רד"ק, מצודת דוד].
וַתַּרְבִּ֖י אֶת־תַּזְנוּתָֽיִךְ המילה נכתבת בתנ"ך ביחיד, תזנותך, אך נקראת ברבים [רד"ק, מנחת שי], דבר המדגיש את הכמות העצומה והריבוי של מעשי הבגידה והעבודה הזרה.