הנביא מציג היפוך קיצוני של המציאות המוכרת כדי להמחיש את עומק הבגידה. בעוד שהדרך הרגילה היא שמאהבים משלמים שכר לזונות, כאן מתוארת מציאות מעוותת שבה הזונה היא זו שמשלמת ונותנת מתנות למאהביה.
הפרשנים מסבירים כי המילים נֵדֶה וכן נְדָנַיִךְ משמעותן מתנה, שכר זנות או מוהר [רש"י, שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, מונח זה קרוב למילה "נדוניא", המשמשת בדברי חז"ל לתיאור הרכוש שמביאה כלה לבעלה [רד"ק, מצודת ציון]. הניגוד בפסוק בולט: במקום לקבל אתנן, את פיזרת את הונך למאהבייך [מצודת דוד]. במישור הסמלי, הדימוי הקשה מתאר את עם ישראל שהתפתה לרדוף אחר עבודה זרה, והעניק לה משלו מבלי לקבל כל תמורה או רווח [שטיינזלץ].
יתרה מכך, נאמר וַתִּשְׁחֳדִי, כלומר לא רק ששילמת, אלא נתת להם שוחד של ממש, לעיתים בסתר, כדי לשדל אותם לבוא אלייך מכל עבר [מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. המניע להתנהגות חריגה זו מוסבר במילה בְּתַזְנוּתָיִךְ – המעשים נבעו מתוך דחף פנימי עצום, יצר עז ורוב זימה וזנות שהיו טבועים בך [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ].