דימוי ענידת התכשיטים המפוארים משמש ביטוי להתרוממות עם ישראל, למעמדם המיוחד ולמתנות הרוחניות שהעניק להם ה'.
ברובד הפשט, ואעדך עדי משמעו קישוט בתכשיטים [מצודת דוד]. צמידים הם תכשיטים הניתנים על הזרוע [מצודת ציון], ואילו רביד הוא ענק או שרשרת הנענדים על גרונך, כלומר על הצוואר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. במצרים העתיקה, רביד זהב שימש כקישוט לאנשי מעלה וסימל את מעמדם הרם [ביאור שטיינזלץ].
ברובד הסמלי והרוחני, הפרשנים רואים בתכשיטים אלו משל למתן תורה ולמצוות. ואעדך עדי מסמל את דברי התורה הכתובים על שני לוחות האבנים [רש"י, רד"ק], אשר ניתנו לישראל, כפי שנאמר ואתנה, על ידי משה [רש"י]. הצמידים מסמלים את מבנה הלוחות, שבהם חוברו הדיברות זה מול זה, חמישה כנגד חמישה [רש"י].
גישה נוספת מרחיבה את סמליות התכשיטים לכלל תרי"ג המצוות: צמידים על ידיך מייצגים את המצוות התלויות בפעולות פיזיות של הידיים, ואילו רביד על גרונך מסמל את המצוות התלויות בקול ובדיבור [מלבי"ם]. בחירת המילה גרונך מדויקת; בניגוד לצוואר שהוא החלק החיצוני, הגרון הוא החלק הפנימי של הגרגרת המפיק את הקול, ולכן הוא משמש כדימוי לקישוט הקול והדיבור בחכמה [מלבי"ם].
כיוון פרשני נוסף רואה בביטוי ואעדך עדי משמעות של "העדי שלי", כלומר ה' קישט את ישראל במידותיו שלו והעניק להם את תכונות הרחמנות וגמילות החסדים המאפיינות אותו [אדרת אליהו]. לפי גישה זו, התכשיטים רומזים למצוות התפילין המהוות אות לייחודו של עם ישראל: צמידים על ידיך רומז לתפילין של יד שאותן מניחים תחילה, ורביד על גרונך מרמז לתפילין של ראש, שרצועותיהן יורדות על הגרון משני צדדיו [אדרת אליהו].