תארו לעצמכם שמישהו שמאוד אוהב אתכם נותן לכם במתנה קופסה ובה תכשיטים יפהפיים ונוצצים. כשאתם עונדים אותם, אתם מיד מרגישים חגיגיים, חשובים ומיוחדים. כך בדיוק מתאר ה' את האהבה שלו לעם ישראל ואת המעמד המיוחד שלנו. הוא אומר ואעדך עדי, כלומר קישטתי אותך בתכשיטים. הוא נתן לנו צמידים, שהם תכשיטים שעונדים על הזרוע, וגם רביד, שזו שרשרת יפה ומכובדת ששמים על גרונך, כלומר על הצוואר. אבל התכשיטים האלה הם לא סתם זהב וכסף. המתנות המיוחדות והיקרות ביותר שה' נתן לנו כדי לקשט אותנו, הן התורה והמצוות. ממש כמו שתכשיט מפואר הופך את מי שעונד אותו לאדם מכובד וחשוב, כך התורה והמצוות מרימות אותנו, מקשטות אותנו מבפנים והופכות אותנו לעם מיוחד.
יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק י״א
וָאֶעְדֵּ֖ךְ עֶ֑דִי וָאֶתְּנָ֤ה צְמִידִים֙ עַל־יָדַ֔יִךְ וְרָבִ֖יד עַל־גְּרוֹנֵֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.