על אף הבגידה והפרת הברית מצד העם, הבטחת ה' לעולם עומדת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי למרות זלזול העם, ה' אינו כועס לנצח ואינו מפר את הברית מצידו, שכן הבטחה לטובה שיצאה מאת ה' אינה בטלה לעולם.
כאשר ה' אומר וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת־בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ, הכוונה היא לברית שנכרתה עם האבות וכן לברית במעמד הר סיני. התקופה שמרגע היציאה ממצרים ועד הכניסה לארץ ישראל מוגדרת כ"ימי הנעורים" של העם [מלבי"ם, רד"ק, מצודת דוד]. עצם קבלת התורה באותם ימים נושאת זכות עצומה, שכן קיום השמיים והארץ תלוי בה, ובזכות חזקה זו ה' זוכר את הברית [חומת אנך].
ההבטחה וַהֲקִימוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם משמעותה חידוש הברית וקיומה לנצח ללא הפסק, בדיוק כפי שהעם קיבל אותה על עצמו במקור לדורות עולם. ה' מבטיח להושיע את ישראל ולא להוסיף לקצוף עליהם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ברית נצחית זו תתממש רק לאחר שהעם יקבל את עונשו, יזכור את מעשיו הרעים ויתבייש בהם [רד"ק].
ישנו הבדל מהותי בין הבריתות: בעוד שהברית הראשונה הייתה תלויה בתנאים, ברית העולם העתידית תהיה מוחלטת ובלתי מותנית. מתוך ייסורי הגלויות והנסים הגדולים שייעשו, התורה תיחקק עמוק בלב העם. מצב זה יוביל לכך שיצר הרע לא ישלוט עוד, לא יישאר כל ספק בהשגחת ה', והאפשרות לחטוא תיעלם לחלוטין [מלבי"ם].