ה' חורץ את הדין, אך את ביצוע העונש הוא מפקיד דווקא בידי העמים השכנים. אותם מאהבים שנואים שעמם קשרה ירושלים בריתות, יהפכו כעת לשותפים פעילים בהענשתה, וישיבו אותה במעשיהם אל נקודת ההתחלה העלובה שממנה נאספה.
המילים וְנָתַתִּי אֹתָךְ בְּיָדָם מבטאות את החלוקה הזו: ה' הוא הפוסק את המשפט, והאויבים הבאים עליה הם אלו שיוציאו אותו לפועל [מלבי"ם, מצודת דוד, רד"ק]. בשלב הראשון של החורבן, העמים וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ. רוב הפרשנים מסכימים כי מונחים אלו מתייחסים לבניינים הגבוהים, לבמות ולמזבחות שהוקמו לשם עבודה זרה, אשר נמשלה לזנות. במישור הלאומי והסמלי, הריסה זו מכוונת גם לחורבן הערים, המבצרים ואף בית המקדש [רש"י, מלבי"ם, שטיינזלץ], ויש המפרשים זאת גם כהריסת חומות העיר [רד"ק].
אף שחלק מן המפרשים רואים בכפילות הפעלים חזרה רעיונית [מצודת דוד], יש המצביעים על החמרה הדרגתית בעונש: הפועל וְנִתְּצוּ מבטא שבירה וכתיתה מוחלטת של החלקים, שהיא קשה יותר מסתם הריסה. ככל שהחטא הלך וגבר במעבר מהקמת מבנה נמוך להקמת במה גבוהה יותר, כך גם עוצמת החורבן מחריפה מהריסה לניתוץ [מלבי"ם, מצודת ציון].
לאחר חורבן המבנים, האויבים וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ. פעולת הסרת הבגדים מסמלת את נישולה המוחלט מכל נכסיה; האויב יבוז וישדוד את כל חמדת עושרה ורכושה החומרי [מלבי"ם, מצודת דוד, שטיינזלץ]. לבסוף, פעולות הביזה יסתיימו בכך שהם וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, כלומר יותירו אותה מגולה לחלוטין [מצודת ציון]. מצב זה של ערומה וחסרת כול אינו רק תוצאה של השוד, אלא סגירת מעגל טרגית: העיר תחזור בדיוק לאותו מצב ראשוני, עזוב וחשוף, שבו הייתה שרויה בעת לידתה, בטרם ה' חמל עליה ולקח אותה תחת חסותו [מצודת דוד, רד"ק, שטיינזלץ].