יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק ל״ט

תארו לעצמכם שאתם סומכים על מדינות שכנות שיעזרו לכם, ולפתע הן הופכות לאויבות שלכם. זה בדיוק מה שקורה לירושלים. ה' קובע את העונש על החטאים שלה, אבל מי שיבצע אותו בפועל הם דווקא אותם עמים שכנים שהיא עשתה איתם הסכמים. המילים וְנָתַתִּי אֹתָךְ בְּיָדָם מסבירות שה' הוא השופט, אבל האויבים הם אלה שיוציאו את העונש לפועל. בשלב הראשון האויבים וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ, כלומר יהרסו את הבניינים הגבוהים, את המזבחות שנבנו לעבודה זרה, ואפילו את חומות העיר ובית המקדש. שימו לב למילה וְנִתְּצוּ, שמתארת שבירה וריסוק מוחלטים לחתיכות קטנות, שזה עונש קשה יותר מסתם הריסה. לאחר מכן, האויבים וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ. הכוונה היא לא רק לבגדים, אלא לכך שהם ישדדו ויקחו את כל הרכוש, העושר והדברים היקרים של העיר. בסוף, הם וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, כלומר ישאירו את ירושלים ריקה וחסרת כל. העיר תחזור בדיוק לאותו מצב בודד, עזוב ועצוב שבו היא הייתה ממש בהתחלה, לפני שה' ריחם עליה ולקח אותה תחת חסותו.