קרה לכם פעם שמישהו עשה טעות כל כך גדולה, שפתאום טעויות של אחרים נראו ממש קטנות לעומתה? הנביא פונה לירושלים ואומר לה דבר מדהים ועצוב. הוא משווה אותה לעיר שומרון, שהייתה ידועה במעשים הלא טובים שלה, ואומר לה: וְשֹׁמְרוֹן כַּחֲצִי חַטֹּאתַיִךְ לֹא חָטָאָה. כלומר, שומרון לא עשתה אפילו חצי מהדברים הרעים שאת עשית. הפער הזה קרה מכמה סיבות. בעוד שבשומרון חטאו בעיקר בדברים שקשורים לקשר שבין אדם לה', בירושלים פגעו גם באנשים אחרים, לקחו דברים שלא שלהם והתנהגו בחוסר צדק. בנוסף, ירושלים הייתה עיר מיוחדת מאוד. היה בה את בית המקדש ונביאים רבים שניסו להדריך את העם. כשמישהו קרוב כל כך לה' ויודע מה נכון, הטעות שלו מאכזבת הרבה יותר. אנשי ירושלים גם בחרו ללמוד ולהעתיק התנהגויות לא טובות מכל העמים שסביבם.
בגלל כל הסיבות האלה הנביא אומר וַתַּרְבִּי אֶת־תּוֹעֲבוֹתַיִךְ מֵהֵנָּה, שזה אומר שירושלים עשתה הרבה יותר מעשים רעים משומרון. ומה התוצאה של כל זה? הנביא מוסיף ואומר וַתְּצַדְּקִי אֶת־אֲחוֹתַיִךְ בְּכָל־תּוֹעֲבֹתַיִךְ. זה לא ששומרון או סדום הפכו פתאום לערים של צדיקים, אלא שבהשוואה לכל מה שקרה בירושלים, המעשים שלהן נראים פתאום קטנים. ירושלים בעצם נתנה להן מעין תירוץ, כי עכשיו הן יכולות להגיד לה' שיש עיר שהכעיסה אותו הרבה יותר מהן.