יצא לכם פעם לראות מישהו שיש לו המון שפע, אבל הוא מסרב לחלוק אותו עם אחרים ומתנהג בהתנשאות? העיר סדום והעיירות הקטנות שסביבה היו עשירות מאוד, אבל העושר הזה גרם להן לגאווה גדולה. המילה וַתִּגְבְּהֶינָה מתארת את הגאווה וההתנשאות שהיו להן בלב. אנשי סדום רצו לשמור את כל הרכוש רק לעצמם, ולכן הם קבעו חוקים אכזריים שאסרו על אורחים להיכנס אליהם, כדי שלא יצטרכו לתת להם כלום.
הגאווה הזו גרמה להם לזלזל לגמרי במצוות של ה', עד שהם הגיעו למצב של וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי. הם עשו מעשים חמורים, רעים ומכוערים מאוד, במיוחד כלפי אורחים שניסו להגיע לעיר. אגב, למרות שהמעשים של סדום היו כל כך קשים, הנביא מספר שעוונה של ירושלים היה כבד אפילו יותר, כי היא הוסיפה חטאים נוספים.
בגלל ההתנהגות הרעה של אנשי סדום, הגיע העונש: וָאָסִיר אֶתְהֶן. ה' החריב את סדום ואת העיירות שסביבה מהשורש, והעלים אותן לגמרי מן העולם. המילים כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי מסבירות שה' בחן וראה בעצמו את כל המעשים הרעים שלהם, והעניש אותם בדיוק כפי שהגיע להם.