יצא לכם פעם לחשוב איך עם ישראל התחיל את דרכו? תארו לעצמכם תינוקת קטנה שרק נולדה, אבל היא עזובה לבדה בשדה בלי שאף אחד ידאג לה ויטפל בה. הנביא משתמש בציור הזה כדי להסביר לנו איך נראינו כשהיינו עבדים במצרים. לא היינו עם חזק ומסודר, אלא היינו חסרי אונים, ממש כמו אותה תינוקת, עד שה׳ ריחם עלינו, הציל אותנו ולקח אותנו להיות העם שלו.
הנביא מסביר שפעם, כשתינוק היה נולד, היו עושים לו כמה פעולות חשובות כדי שיגדל בריא וחזק, אך לעם ישראל זה לא קרה. למשל, לא חתכו לו את חבל הטבור, שנקרא כאן שָׁרֵּךְ. הניתוק הזה מסמל את הצורך של העם להתנתק מההשפעה הרעה של העמים שסביבו ולעזוב את ההרגלים הישנים. בנוסף, לא רחצו את התינוקת במים חמים כדי לנקות ולעדן את גופה, פעולה שנקראת לְמִשְׁעִי. המים מסמלים את החוקים הטובים והחכמים שהיו צריכים לנקות את העם מהתנהגויות לא טובות. פעם גם נהגו לשפשף את עור התינוק במעט מלח כדי לחזק אותו, פעולה שנקראת הֻמְלַחַתְּ. מכיוון שעם ישראל לא קיבל את הטיפול הזה, הדבר מראה שבהתחלה חסרו לאנשים אומץ לב וגבורה. לבסוף, התינוקת גם לא נעטפה ברצועות בד הדוקות. הפעולה הזו נקראת חֻתָּלְתְּ, והיא נועדה ליישר את איברי התינוק. אצל עם ישראל, החיתול מסמל בנייה של חברה מסודרת עם מנהיגים ושופטים, שעוזרים לעם להיות מיושר, חזק ומאוחד.