יצא לכם פעם לחשוב איך הייתם מרגישים אם חבר קרוב היה עוזב אתכם פתאום ובוחר להסתובב דווקא עם שכנים שעושים דברים רעים? הנביא משתמש בדוגמה דומה כדי לתאר את מה שקרה לעם ישראל בימי המלך אחז. במקום להישאר קרובים ונאמנים לה', העם בחר להתחבר לתרבות של מצרים, לעבוד את האלילים שלהם ולבקש את עזרתם.
המילה אֶל בפסוק פירושה "עם", כלומר שהם התחברו ממש עם המצרים. המילה שְׁכֵנַיִךְ מזכירה לנו שמצרים נמצאת קרוב מאוד, וזה מה שהפך את הקשר הרע הזה לקל כל כך. הנביא משתמש בביטוי גִּדְלֵי בָשָׂר כדי לתאר שהיה לעם ישראל יצר חזק מאוד, רצון ענק וחסר מעצורים לעבוד את האלילים של המצרים ולהתנהג כמוהם.
אבל ההידרדרות הזו לא נעצרה רק שם. המילים וַתַּרְבִּי אֶת־תַּזְנֻתֵךְ לְהַכְעִיסֵנִי מגלות לנו משהו קשה יותר: הם עבדו כל כך הרבה אלילים, שזה כבר לא היה סתם בגלל שהם התפתו או הושפעו מהשכנים. המעשים הרעים הפכו למשהו שנעשה ממש בכוונה, מתוך רצון למרוד ולהכעיס את ה'.