תארו לעצמכם שחבר קרוב מעניק לכם מתנה יקרה ומושקעת, ובמקום לשמוח ולהודות לו, אתם משתמשים באותה מתנה בדיוק כדי לעשות משהו שפוגע בו מאוד. כמה כואב זה יכול להיות? זה בדיוק המצב שהנביא מתאר כדי להסביר עד כמה עם ישראל התרחק מה'.
ה' נתן לעם שפע רב ומתנות נפלאות, אך במקום להיות נאמנים לו, העם ניצל את המתנות האלו כדי למרוד בו. הנביא מאשים את העם שלקח את כלי תפארתך, שהם התכשיטים והקישוטים המפוארים והיפים ביותר שלו, ופירק אותם כדי להכין מהם פסלים. מה שהופך את המעשה לעצוב ולחמור כל כך מודגש במילים מזהבי ומכספי אשר נתתי לך. כלומר, העושר ששימש לבניית אותם אלילים הוא בעצם הכסף והזהב שה' בעצמו נתן להם באהבה.
מאותו אוצר יקר העם יצר צלמי זכר, שהם פסלים של עבודה זרה. כאשר הנביא אומר ותזני בם, הוא משתמש במילה שמתארת חוסר נאמנות ובגידה קשה. הכוונה כאן היא לבגידה רוחנית עמוקה. במקום להישאר קרובים לה' שמעניק להם הכל, הם הפנו לו עורף והעדיפו להשתחוות לפסלים שהם עצמם יצרו מתוך המתנות שקיבלו ממנו.