קרה לכם פעם שהשקעתם והבאתם למישהו מתנה מיוחדת ויקרה, ובמקום לשמוח ולהגיד תודה הוא פשוט העביר אותה למישהו אחר? זו הרגשה ממש לא נעימה. כך בדיוק התנהג עם ישראל כלפי ה'. במקום להעריך את השפע הרב שה' העניק להם, הם התנהגו בכפיות טובה ולקחו את המתנות היקרות שלו כדי לעבוד עבודה זרה.
כאשר נאמר וַתִּקְחִי אֶת־בִּגְדֵי רִקְמָתֵךְ וַתְּכַסִּים, הכוונה היא שהם לקחו את הבגדים המפוארים והמיוחדים ביותר שלהם, ממש את הבגדים הקרובים לגופם, וכיסו בהם את פסלי האלילים כדי לעטוף ולקשט אותם. לאחר מכן הם השתמשו גם בדברים נוספים, כמו שכתוב וְשַׁמְנִי וּקְטָרְתִּי. קטורת היא תערובת של בשמים שמניחים על האש כדי להפיץ ריח טוב ונעים. את השמן והקטורת היקרים, ששייכים בעצם לה', הם הגישו כמתנה לאותם פסלים.
בסוף הדברים מופיעה המילה נָתַתְּ, שפירושה "את נתת", כלומר שעם ישראל הוא זה שנתן את המתנות לפסלים. אבל בספר התנ"ך המילה הזו כתובה קצת אחרת, כאילו כתוב "נתתי", שזה אומר "אני נתתי". איך זה יכול להיות? ה' מעביר כאן מסר כאוב: כל השפע והטובה שאני בעצמי נתתי לכם, הם בדיוק אלו שגרמו לכם להרגיש כל כך בנוח עד שמרדתם בי. זה מזכיר בהמה שמקבלת אוכל מצוין מהבעלים שלה, ודווקא בגלל שהיא שבעה, חזקה ומטופלת היטב, היא בועטת בו.