יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק מ״ז

קרה לכם פעם שראיתם חבר עושה מעשה לא טוב, ובמקום ללמוד מזה ולהיזהר, מישהו אחר בא ועשה משהו אפילו יותר חמור? הנביא מדבר אל ירושלים ומשווה אותה לערים אחרות שחטאו, כמו סדום ושומרון. הוא אומר לה: וְלֹא בְדַרְכֵיהֶן הָלַכְתְּ וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן עָשִׂית. כלומר, לא הסתפקת רק בלחקות את המעשים הרעים שלהן, אלא עשית דברים הרבה יותר גרועים. הנביא משתמש בביטוי כִּמְעַט קָט. המילה קט פירושה קטן, והחיבור עם המילה מעט מדגיש משהו זעיר במיוחד. הכוונה היא שהמעשים הלא טובים של הערים האחרות נראו בעיני ירושלים כמו משהו קטן ומועט, ולכן היא הרשתה לעצמה להתנהג בצורה חמורה בהרבה. בסוף הנביא אומר וַתַּשְׁחִתִי מֵהֶן בְּכָל דְּרָכָיִךְ. למה ההתנהגות של ירושלים נחשבה לכל כך קשה? מפני שאנשי ירושלים ניסו לשלב בין שני עולמות. מצד אחד הם המשיכו להאמין בה' ולעבוד בבית המקדש, אבל מצד שני הם עשו מעשים רעים של עבודה זרה, כאילו אפשר גם וגם. הערבוב הזה, של התנהגות רעה יחד עם עבודת ה', נחשב לקלקול עמוק מאוד.