חשבתם פעם מה קורה כשמנסים לפתור בעיה בדרך הלא נכונה, ובמקום שהמצב ישתפר הוא רק הולך ומסתבך? זה בדיוק מה שקרה לירושלים. באותה תקופה, המלך אחז חיפש עזרה וביטחון לממלכה שלו, אבל במקום לבטוח בה' ולבקש ממנו עזרה, הוא החליט לחפש קשרים עם ממלכות חזקות אחרות.
הנביא פונה לירושלים ואומר וַתִּזְנִי אֶל־בְּנֵי אַשּׁוּר. המילה הזו מתארת בגידה וחוסר נאמנות, כמו אדם שעוזב חבר טוב ורץ אחרי מישהו אחר. ירושלים התחילה לחזר אחרי הממלכה החזקה של אשור כדי ליצור איתה קשרים. הסיבה שהיא עשתה את זה היא מִבִּלְתִּי שָׂבְעָתֵךְ, כלומר מתוך תחושה של חוסר סיפוק. ירושלים לא למדה מהטעויות שעשתה בעבר עם מדינות קרובות כמו מצרים שלא באמת עזרו לה, ולכן היא המשיכה לחפש בריתות במקומות רחוקים יותר.
לאחר שלב החיפושים מגיעה המילה וַתִּזְנִים, שמתארת את השלב שבו ירושלים ממש עשתה את ההסכם וקשרה קשר מעשי עם האשורים. אבל האם זה באמת עזר לה? הנביא מסכם ואומר וְגַם לֹא שָׂבָעַתְּ. הברית עם אשור לא הביאה לירושלים את הביטחון שהיא קיוותה לו. מלך אשור לא באמת עזר למלך אחז, אלא רק הציק לו והקשה עליו. בסופו של דבר, ירושלים נשארה מאוכזבת, ובמקום להבין את הטעות ולחזור אל ה', היא המשיכה לחפש עזרה במקומות הלא נכונים.