יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק מ״ב

קרה לכם פעם שהייתם ממש כועסים על משהו, אבל אחרי שהעניין נפתר והכל תוקן, הכעס פשוט נעלם והרגשתם שוב רגועים לגמרי? לפעמים, כשעם ישראל עשה מעשים לא טובים, ה׳ היה צריך לתת להם עונש כדי שיבינו, ילמדו ויתקנו את ההתנהגות שלהם. אבל מה קורה אחרי שהעונש מסתיים והכל מתוקן? כאן אנחנו לומדים על תהליך של שלווה ורגיעה. המילה וַהֲנִחֹתִי באה מהמילה מנוחה, והיא מתארת את הרגע שבו ה׳ משקיט את הרוגז שלו. ה׳ אומר שחֲמָתִי בָּךְ תבוא אל מנוחתה, כלומר הכעס יסתיים, כי העם עבר את התיקון על מעשי העבר וכעת השלב הזה נמצא מאחורינו. אחרי שהכל תוקן, מגיע שלב נוסף שבו וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ. הכעס הזה יסור וייעלם לחלוטין, כי העם יפסיק לעבוד אלילים והרצון לעשות דברים רעים ייעקר מהשורש. בסוף התהליך ה׳ מכריז וְשָׁקַטְתִּי וְלֹא אֶכְעַס עוֹד. יש הבדל מעניין בין המילים: בעוד שהמילה חֲמָתִי מתארת כעס שיוצא החוצה כפעולה, המילה אֶכְעַס מתארת את עצם ההרגשה הסוערת בתוך הלב. עכשיו, כשהחטא נעלם לגמרי ועם ישראל לא יחטא יותר, ה׳ מגיע למצב של שקט גמור ומנוחה, וכבר לא יתעורר בו שום כעס פנימי.