יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק כ״ב

יצא לכם פעם שחבר טוב עזר לכם מאוד כשהייתם בצרה גדולה, אבל אחרי כמה זמן פשוט שכחתם מזה והתנהגתם אליו לא יפה? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. העם התחיל לעשות מעשים רעים, ופשוט מחק מהזיכרון את כל הטוב שה' עשה למענו. המילים וְאֵת כָּל תּוֹעֲבֹתַיִךְ אומרות שמעבר לכל החטאים שהעם עשה, הוא הוסיף חטא על פשע: הוא פשוט שכח את העבר. ה' מזכיר להם ואומר לֹא זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרָיִךְ. ימי הנעורים הם התקופה שבה עם ישראל היה עבד במצרים. העם שכח את הניסים הגדולים שה' עשה כדי להציל אותו מעבודה קשה. הרי אם העם היה זוכר את העבר שלו, הוא היה נזהר יותר ולא מתנהג ככה, מתוך פחד לחזור לאותה צרה. ה' מזכיר להם כמה קשה היה להם פעם, בִּהְיוֹתֵךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, כלומר כשהיו אומה חלשה שאין לה כלום, והייתה מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֵךְ, שזה תיאור למצב כאוב, קשה ורמוס שבו הם היו נמצאים בעבר. יש כאן דבר מדהים: המילה זָכַרְתְּ נכתבה בספר כאילו ה' אומר "זכרתי". למה? כי ה' אומר לעם: כשאני בחרתי בכם והצלתי אתכם, בחרתי לא לזכור את החטאים שאתם עלולים לעשות בעתיד, וריחמתי עליכם למרות הכל. כמה חבל שאתם, לעומת זאת, שכחתם.