חשבתם פעם איך מרגיש מישהו שהציל אדם אחר מסכנה גדולה, העניק לו הכול באהבה, ולבסוף אותו אדם פשוט הפנה לו עורף? הנביא יחזקאל פותח את הנבואה שלו במילים וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, ומשתמש בהן כהקדמה לסיפור משל מרתק על הקשר שבין ה' לעם ישראל. בסיפור, עם ישראל משול לתינוקת קטנה שהושארה לבד בשדה, חלשה וחסרת אונים, ממש כפי שהיו בני ישראל כשהיו עבדים במצרים. ה' עבר שם, ריחם על התינוקת, גידל אותה ודאג לה. כשהיא גדלה, הוא העניק לה תכשיטים ובגדי מלכות יפים, שמסמלים את ההצלה ממצרים, את קבלת התורה ואת הכניסה לארץ ישראל. אבל במקום להכיר תודה, כשהילדה גדלה היא התחילה להתגאות בעצמה ובגדה במי שהציל אותה. היא עזבה אותו, בחרה לעבוד אלילים אחרים והתנהגה בצורה רעה מאוד. בגלל כפיות הטובה הזו, הגיע עונש כבד של חורבן על ידי מלך בבל. אך למרות הכול, המסר לא מסתיים בעצב. בסוף הנבואה מסתתרת הבטחה מלאת תקווה, שיום אחד בעתיד יחזור מלך מזרע דוד לשלוט בירושלים והטוב ישוב.
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.