יצא לכם פעם לראות מישהו שעושה מעשה לא טוב, אבל במקום להתבייש ולהסתיר את זה, הוא עושה את זה מול כולם וממש לא אכפת לו? הנביא כועס מאוד על תושבי ירושלים, כי כך בדיוק הם מתנהגים. הם עזבו את ה׳ והלכו לעבוד אלילים, והנביא משתמש במילה מָה כדי להדגיש עד כמה המעשים שלהם חמורים וגדולים. הוא שואל את ירושלים מה קרה לתוך לִבָּתֵךְ, שזה בעצם הלב שלך, ולמה הוא כל כך אֲמֻלָה, כלומר חלש, חולה ומקולקל. הלב שלהם כל כך התקלקל עד שהם איבדו את היכולת לחשוב בצורה ישרה והגיונית.
הנביא ממשיך ומתאר את ההתנהגות שלהם כמו מַעֲשֵׂה אִשָּׁה־זוֹנָה שַׁלָּטֶת, ומתכוון למישהי שבוגדת ועושה דברים רעים, אבל היא "שולטת" בעניינים ומתנהגת כמו בוסית. היא לא מתחבאת ולא מפחדת מאף אחד, אלא חוטאת בגלוי מול כולם כי היא חושבת שאין מי שיעצור אותה. הנביא מסביר שירושלים מתנהגת אפילו גרוע יותר מחוטא רגיל. בדרך כלל, מי שעושה משהו רע מנסה להסתיר את זה, או לפחות מרוויח מזה משהו. אבל בני ישראל רודפים אחרי אלילים זרים שלא באמת יכולים לעזור להם, ובמקום לקבל מהם דברים טובים, עם ישראל הוא זה שנותן לאלילים מתנות וקורבנות, והוא עושה את זה מבחירה, בגלוי ובלי להתבייש בכלל.