יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק ל״ט

ה' חורץ את הדין, אך מפקיד את ביצוע העונש בידי העמים השכנים שעמם קשרה ירושלים בריתות, באומרו וְנָתַתִּי אֹתָךְ בְּיָדָם. בשלב הראשון של החורבן האויבים וְהָרְסוּ גַבֵּךְ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ, כלומר יחריבו וישברו לחלוטין את במות העבודה הזרה, את המבצרים, החומות ובית המקדש, בעוצמת הרס המחריפה בהתאם לחומרת החטא. לאחר מכן הם וְהִפְשִׁיטוּ אוֹתָךְ בְּגָדַיִךְ וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, פעולה המסמלת את ביזת רכושה ונישולה המוחלט מכל עושרה. לבסוף, האויבים וְהִנִּיחוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, כלומר יותירו אותה מגולה וחסרת כול. בכך נסגר מעגל, והעיר חוזרת בדיוק לאותו מצב ראשוני, עזוב וחשוף, שבו הייתה שרויה לפני שה' לקח אותה תחת חסותו.