תקופת הגלות נועדה להביא לכך שהאומה תשאי כלימתך ונכלמת מכל אשר עשית, ותסבול את הבושה הראויה לה על מעשיה הרעים. מוקד הבושה מתבטא במצב של בנחמך אותן, שבו חוטאת אחת מנחמת למעשה חוטאות אחרות. נחמה זו נגרמת מכך שחטאי האומה היו חמורים יותר, מה שגורם לאחרות להרגיש צדיקות ביחס אליה ומספק להן הצדקה שרק מעצימה את הבושה. לחלופין, ייתכן שהנחמה אינה נובעת מהחטאים אלא מעצם העונש והצרות שיבואו על האומה, שכן כאשר האחרות יראו את סבלה הגדול הן יתנחמו בהבנה שאינן היחידות שנענשו.
יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק נ״ד
לְמַ֙עַן֙ תִּשְׂאִ֣י כְלִמָּתֵ֔ךְ וְנִכְלַ֕מְתְּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑ית בְּנַחֲמֵ֖ךְ אֹתָֽן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.