יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק מ״ג

בגידתה של האומה נובעת מכך שלֹא־זָכַרְתְּ אֶת־יְמֵי נְעוּרַיִךְ, כלומר התעלמת מחסדי העבר שהעניק לך ה' בתחילת הדרך, כדוגמת ההצלה ממצרים. כפיות טובה זו הובילה למעשים מתועבים שעליהם נאמר וַתִּרְגְּזִי־לִי, שכן הם לא רק הכעיסו את ה' אלא גרמו לזעזוע עמוק. בתגובה לכך ה' מכריז וְגַם־אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי, הנה אני מביא עליך עונש של מידה כנגד מידה המותאם בדיוק למעשייך. על חטאים אלו מוסיף ה' וְלֹא עָשִׂית אֶת־הַזִּמָּה עַל כָּל־תּוֹעֲבֹתָיִךְ, קביעה שניתן להבינה כהאשמה על כך שהעם לא עצר לחשוב ולתכנן כיצד לשוב בתשובה, או לחלופין כשאלה רטורית התוהה וכי לא הוספת גם פריצות עמוקה על כל שאר חטאייך.