יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק כ״ז

בעקבות חטאי העם, ה' מכה ושופט אותם ומצהיר נָטִיתִי יָדִי עָלַיִךְ. כתוצאה ממכה זו הוא אומר וָאֶגְרַע חֻקֵּךְ, כלומר מביא לחיסרון וצמצום של שפע המזון הקבוע שהוענק להם בעבר, או לחלופין גורע מנחלותיהם ומעריהם בארץ. לאחר מכן, ה' מפקיר את העם ואומר וָאֶתְּנֵךְ בְּנֶפֶשׁ שֹׂנְאוֹתַיִךְ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, כשהוא מוסר אותם לרצונם החופשי של ערי וכפרי הפלשתים, כדי שינקמו בהם ככל העולה על רוחם. העונש נחתם בהשפלה צורבת, שכן הפלשתים מתוארים בתור הַנִּכְלָמוֹת מִדַּרְכֵּךְ זִמָּה. למרות שהפלשתים היו עובדי אלילים בעצמם, הם התביישו ונרתעו לנוכח הרשע וההפקרות הרוחנית של ישראל, אשר לא הסתפקו בחיקוי הגויים אלא אף התעלו עליהם בתועבותיהם.