יחזקאל, פרק ט״ז, פסוק י״ג

האומה מגיעה לשיא התפתחותה ולוקחת אחריות פעילה על מעמדה, כאשר המילה וַתַּעְדִּי מלמדת שהיא בחרה להתקשט בעצמה בזָהָב וָכֶסֶף דרך קיום המצוות ובניית המשכן. בגדי הפאר, הכוללים פשתן משובח הנקרא שֵׁשׁ, וכן וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, מסמלים יחד עם המאכלים את ששת סדרי המשנה המעניקים לעם הזנה רוחנית פנימית וחיצונית. השפע התזונתי המתואר במילים סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ מרמז לטעמו של המן במדבר, או לחלופין לשפע שזכו לו ישראל עם כניסתם לארץ. בעקבות כך וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, יופי פנימי וחיצוני המבטא גם את מידת הענווה הנדרשת מן העם. תהליך התבגרות זה מוביל לכך שוַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה, כאשר האומה מגיעה לשיא כוחה המדיני בימי דוד ושלמה ושולטת על אומות אחרות.