יצא לכם פעם לשים לב שלפעמים בתנ"ך יש מילה שנראית כאילו יש בה טעות דקדוקית, אבל בעצם יש לה הסבר מיוחד? בת שבע פונה לבנה שלמה המלך ומבקשת ממנו להסכים לתת את אבישג לאחיו. כשהיא מבקשת את זה, היא משתמשת במילה יֻתַּן. אבל רגע, אבישג היא הרי אישה, אז למה הפועל נכתב בלשון זכר ולא בלשון נקבה? ההסבר לכך הוא שהמילה הזו לא מתייחסת לאבישג עצמה, אלא לעצם המעשה של הנתינה. המילה "מתן" היא בלשון זכר, ולכן הכוונה של בת שבע היא בעצם לבקש שיינתן המתן הזה, שהוא אבישג. זוהי צורת דיבור מיוחדת שאפשר למצוא בעוד מקומות בתנ"ך, שבה הפועל מתייחס לפעולה הכללית עצמה, ולא למי שמדברים עליו.
מלכים א, פרק ב׳, פסוק כ״א
וַתֹּ֕אמֶר יֻתַּ֖ן אֶת־אֲבִישַׁ֣ג הַשֻּׁנַמִּ֑ית לַאֲדֹנִיָּ֥הוּ אָחִ֖יךָ לְאִשָּֽׁה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.