קרה לכם פעם שמישהו פגע בכם, ואז ניסה לתת לכם מתנה כדי שתסלחו לו, אבל הרגשתם שהוא בכלל לא מתכוון לזה באמת? חברות אמיתית צריכה להיות כנה ולהגיע מהלב, וכך גם הקשר של עם ישראל עם ה׳. כאשר העם הפסיק להתנהג כמו שצריך והתרחק מה׳, הקשר המיוחד הזה נפגע, והמצב בארץ השתנה מאוד.
ה׳ אומר וְנָתַתִּי אֶת־עָרֵיכֶם חָרְבָּה. זה לא אומר רק שהמבנים ייהרסו, אלא שהערים המלאות והשמחות יתרוקנו לגמרי מאנשים ויישארו שקטות. לאחר מכן נאמר וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶם, כלומר בית המקדש ובתי הכנסת יישארו שוממים וריקים. מעניין שה׳ קורא לזה מקדשיכם ולא המקדש שלי. הסיבה לכך היא שהאנשים התחילו להתייחס למקום הקדוש כאילו הוא רכוש פרטי שלהם, וחשבו רק על עצמם. אבל למרות העצב, יש כאן גם דבר מנחם: גם כשהמקום חרב, הקדושה שלו לעולם לא נעלמת, והשכינה תמיד נשארת שם, ממש כמו בכותל המערבי שלנו היום.
בסוף ה׳ אומר וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. ה׳ מסביר שהוא לא מוכן לקבל את הקורבנות והתפילות של העם. למה? כי אי אפשר להביא לה׳ מתנה רק כדי להרוויח משהו, בזמן שבלב לא באמת רוצים לעשות טוב. ה׳ מלמד אותנו שהמעשים שלנו צריכים להגיע תמיד מתוך אהבה ורצון אמיתי לעשות את הדבר הנכון.