יצא לכם פעם לעשות טעות, לבקש סליחה מכל הלב, אבל לגלות שעדיין צריך זמן כדי לתקן את מה שנהרס? זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל. גם אחרי שהם מבינים שטעו וחוזרים בתשובה, הם לא יכולים לחזור מיד לארץ ישראל, כי יש תהליך של תיקון שחייב לקרות.
התורה מסבירה שהארץ תהיה בָּהְשַׁמָּה, כלומר שוממה וריקה, ואף עם זר לא יצליח להתיישב בה ולהפריח אותה. הזמן הזה שהארץ ריקה נועד כדי שהיא וְתִרֶץ, כלומר תשלם את החוב שלה ותנוח. הרי בני ישראל לא שמרו על מצוות השמיטה, שבה הארץ צריכה לנוח פעם בשבע שנים. אז עכשיו, כשהעם בגלות, הארץ סוף סוף מקבלת את המנוחה שמגיעה לה. כך ה' מזכיר לעם שהארץ באמת שייכת לו, והוא זה שמחליט מי יישב בה.
במקביל, גם העם צריך לתקן את המעשים שלו. התורה משתמשת במילים יַעַן וּבְיַעַן כדי להדגיש שהתיקון מגיע בדיוק מידה כנגד מידה לפי המעשים שלהם. ומה בעצם הם עשו? הכתוב אומר שבְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, כלומר הם זלזלו במצוות החברתיות, כמו השמיטה. ולא רק זה, אלא שוְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם, הם ממש הרגישו דחייה מהחוקים של ה' שנועדו לשמור עליהם, וחשבו שהם רק מפריעים להם לחיות בנוחות.
התיקון שלהם יקרה דווקא כשהם יהיו רחוקים מהארץ. שם, למרות שיהיה להם לא פשוט, הם יתאמצו מאוד לשמור על המצוות וללמוד תורה מתוך אהבה ומסירות. כך הם יכפרו על הזלזול שהיה להם כשישבו בנחת בארץ ישראל, ויתכוננו לגאולה השלמה.