נסו לדמיין אומה שלמה שסומכת על פסל דומם שיגן עליה מפני סכנות. הנביא ירמיהו מביא מסר עצוב לעם מואב, וקורא להם עַם־כְּמוֹשׁ. הסיבה לכך היא שהמואבים סמכו על אליל בשם כמוש ועבדו אותו. לפי מסורת עתיקה, האליל הזה היה בסך הכל אבן שחורה וגדולה בצורת אישה, שעליה בנו במה מיוחדת. הנביא מסביר למואבים שהאסון שמגיע אליהם עכשיו חמור הרבה יותר ממה שקרה להם בעבר. פעם, כשהאויבים תקפו, אנשי מואב עוד הצליחו לברוח ולהינצל. אבל הפעם המצב שונה, כִּי־לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה, הבנים והבנות כבר לא מצליחים לברוח, אלא נתפסים ונלקחים רחוק מהבית שלהם אל ארץ זרה.
ירמיהו, פרק מ״ח, פסוק מ״ו
אוֹי־לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖ד עַם־כְּמ֑וֹשׁ כִּֽי־לֻקְּח֤וּ בָנֶ֙יךָ֙ בַּשֶּׁ֔בִי וּבְנֹתֶ֖יךָ בַּשִּׁבְיָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.