יצא לכם פעם לחשוב מה קורה לממלכה ענקית וחזקה שהציקה לכולם והחריבה ארצות אחרות? בסוף, מגיע גם תורה לשלם על המעשים שלה. הנבואה הזו היא האחרונה בסדרת הנבואות על עמי העולם, והיא מביאה בשורה גדולה. אחרי שבבל החריבה את בית המקדש והגלתה את עם ישראל, הגיע הזמן שהיא תיפול. הממלכה החזקה הזו תיהרס, ומתוך הנפילה שלה תצמח הישועה שלנו. עם ישראל יוכל סוף סוף לצאת מהגלות, לחזור לירושלים ולבנות מחדש את בית ה'.
הנבואה נפתחת במילה הדבר, שמרמזת על כך שזהו דיבור קשה וגזירה חמורה על בבל. בגלל שבבל פגעה בכל כך הרבה עמים, הנפילה שלה תביא שמחה גדולה לכולם, וגם לנביא ירמיהו. ירמיהו אפילו ביקש שאת מגילת הנבואה הזו יקראו בתוך בבל, ואז ישליכו אותה אל נהר פרת. המטרה הייתה לסמל שכשם שהמגילה שוקעת במים, כך תשקע בבל ולא תקום יותר. הנבואה הזו מופיעה בסוף הספר, כי בבל, שפגעה בכולם, מקבלת את העונש שלה בסוף התהליך.
כאשר מופיעות המילים אל בבל אל ארץ כשדים, הכוונה במילה אל היא בעצם למילה על. כלומר, זו נבואה שנאמרה על בבל ועל הארץ של הכשדים, וזהו סגנון כתיבה שמאפיין מאוד את ירמיהו.