יצא לכם פעם לבנות ארמון מפואר בחול, ואז הגיע גל גדול ושטף אותו לגמרי? זה בערך מה שקרה לממלכת בבל העוצמתית. הנביא קורא לצבאות האויב להגיע ולהפתיע את בבל. הוא אומר להם בֹּאוּ־לָהּ מִקֵּץ, כלומר, היכנסו מהקצה של המדינה, מהגבולות הרחוקים, כדי שהבבלים לא יספיקו בכלל להתכונן למלחמה.
לאחר מכן הוא אומר להם פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ. המילה אבוס מתארת בדרך כלל את המקום שבו שמים אוכל לבהמות, אבל כאן הכוונה היא למחסנים הגדולים של העיר שהיו מלאים באוצרות ובתבואה. הצבאות מקבלים פקודה לפרוץ אל המחסנים האלה ולקחת את כל מה שיש בהם.
הנביא ממשיך ומשתמש בדוגמה מעולם החקלאות ואומר סָלּוּהָ כְמוֹ־עֲרֵמִים. בעבר, כדי להוציא את החיטה מהשיבולים, היו דורכים עליהן. כך בדיוק העיר בבל החזקה תתפרק ותיפול, ממש כמו ערימה של שיבולים שדורכים עליה. בסוף מגיעה ההוראה וְהַחֲרִימוּהָ אַל־תְּהִי־לָהּ שְׁאֵרִית, שמשמעותה היא להרוס את כוחה של בבל לגמרי, עד שלא יישאר ממנה שום זכר.