יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאנשים פוגעים באחרים מתוך כוונה רעה? הנביא מתאר כיצד מגיע הרגע שבו האימפריה הגדולה של בבל צריכה לקבל עונש על המעשים הקשים שעשתה לעם ישראל. נשמעת קריאה גדולה לאסוף צבא עצום נגד העיר בבל. הנביא אומר הַשְׁמִיעוּ, כלומר להשמיע קול חזק וברור כדי להזעיק את כולם, כי בימי קדם כך היו אוספים חיילים למלחמה. הקריאה היא לאסוף רַבִּים, ובעולם הצבאי של פעם הכוונה אינה רק להרבה אנשים, אלא לחיילים מומחים שיורים בחצים וקשתות.
המטרה של צבא הקשתים היא להקיף את בבל מכל הכיוונים, ולכן נאמר להם חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב. הם צריכים לשמור היטב כדי שאַל־יְהִי־לָהּ פְּלֵיטָה, כלומר שאף אחד לא יוכל להימלט מן העיר. העיקרון כאן הוא צדק של "מידה כנגד מידה", ולכן הציווי הוא שַׁלְּמוּ־לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ־לָהּ. בבל צריכה לקבל בדיוק את אותו היחס שהיא העניקה לעם ישראל.
מדוע בבל נענשת בצורה כזו? כי החטא שלה היה כפול. מצד אחד, היא פעלה מתוך רוע ודיברה מילים קשות נגד ה', התנהגות שהפסוק קורא לה זָדָה. מצד שני, היא עשתה מעשה פיזי כשהחריבה את בית המקדש ופגעה בעם. לכן הפסוק מסתיים במילים כִּי אֶל־ה' זָדָה אֶל־קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. בגלל שבבל גם תכננה כוונות רעות כלפי ה' וגם ביצעו מעשים הרסניים נגד קדושת ישראל, העונש שלה מותאם במדויק גם למחשבות הרעות וגם למעשים שלה.