תהלים, פרק קי״ט, פסוק נ״ה

קרה לכם פעם שהתעוררתם כשהיה חשוך לגמרי, והרגשתם קצת פחד או בדידות? דוד המלך מלמד אותנו סוד מיוחד בדיוק לרגעים האלה. כשהוא מדבר על מה שקורה בַלַּיְלָה, הוא מתכוון גם לזמן השקט שבו כולם ישנים ואין שום דבר שמפריע למחשבות, וגם לתקופות קשות בחיים שמרגישות חשוכות ומפחידות. ברגעים האלה, במקום לדאוג או לפחד מאנשים שמנסים להזיק, הוא אומר זָכַרְתִּי... שִׁמְךָ. הוא נזכר בה׳, חושב על הגדולה שלו ועל כך שהוא שולט בכל העולם. המחשבה הזו על הרחמים של ה׳ ממלאת אותו בביטחון ומרגיעה אותו, ממש כמו התחושה שיש לנו כשאנחנו אומרים קריאת שמע לפני השינה ומבקשים שמירה. מתוך תחושת הביטחון הזו, דוד מקבל החלטה חשובה ומבטיח: וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ. הוא מבין שהתורה היא זו ששומרת עליו ומצילה אותו מסכנות, ולכן הוא בוחר להמשיך ללכת בדרך הטובה, לשמור את המצוות ולהיות קרוב לה׳ גם ביום שאחרי.