קרה לכם פעם שקיימתם כלל מסוים רק כי סמכתם על מי שקבע אותו, אבל בלב ממש רציתם גם להבין את הסיבה שלו? אחרי שהמשורר מודה לה׳ על כל הדברים הטובים שעשה בשבילו, הוא פונה לבקש בקשה רוחנית ומיוחדת שקשורה ללימוד התורה.
הוא מבקש מה׳ שילמד אותו טוּב טַעַם, כלומר שיעזור לו לגלות את הסיבות הפנימיות, העומק והשמחה שמסתתרים בכל מצווה. יחד עם זה הוא מבקש דַעַת, שזו היכולת של השכל להבין את הסיבות האלה בצורה נכונה.
המשורר ממשיך ואומר כִּי בְמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי. המילה כִּי משמעותה כאן "אף על פי". הוא בעצם אומר לה׳: אף על פי שאני כבר מאמין באמונה שלמה שהמצוות שלך צודקות, ואני מקיים אותן גם בלי לדעת למה, בכל זאת אני צמא ומשתוקק להבין את הדרך שלך. בגלל שהמשורר לא מבקש להבין את המצוות רק כדי שיוכל להאמין בהן, אלא קודם כל מאמין בהן מכל הלב, הוא באמת ראוי שה׳ יפתח את שכלו ויגלה לו את הטעמים העמוקים של התורה.