קרה לכם פעם שממש רציתם לעשות משהו טוב, כמו ללמוד משהו חדש או לעזור לחבר, אבל הרגשתם שאתם לא מצליחים לבד וצריכים שמישהו יושיט לכם יד? דוד המלך הרגיש בדיוק כך לגבי לימוד התורה וקיום המצוות. הוא פונה אל ה׳ ומבקש תְּהִי־יָדְךָ לְעָזְרֵנִי. הוא מבקש שהיד של ה׳ תהיה תמיד מוכנה לעזור לו. כמובן שלה׳ אין באמת יד, אלא הכוונה היא לבקש עזרה ישירה וקרובה מה׳ בעצמו, בלי שום שליחים בדרך. דוד מבקש שה׳ יעזור לו להכין את השכל והמחשבה כדי שיוכל להבין את התורה באמת.
מיד לאחר מכן הוא מסביר למה הוא מבקש את העזרה הזו ואומר כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי. הוא בעצם אומר לה׳ שהוא כבר עשה את הצעד הראשון ובחר בדרך הטובה של המצוות. הוא בחר לנסות להיות טוב, רחום ועוזר לבריות, ממש כמו שה׳ מתנהג אלינו. אבל דוד מבין דבר חכם מאוד: גם אחרי שאנחנו בוחרים בטוב ורוצים מאוד לקיים את המצוות, אנחנו עדיין צריכים שה׳ יעזור לנו בכל רגע ורגע כדי שנצליח להבין הכל לעומק ולהוציא את המעשים הטובים שלנו אל הפועל.