קרה לכם פעם שקיבלתם חפץ יקר או מתנה מיוחדת ועתיקה שעוברת במשפחה שלכם, והרגשתם שאתם רוצים לשמור עליה קרוב אליכם ולא לעזוב אותה לעולם? בדיוק ככה מרגיש המשורר כלפי התורה. כשהוא אומר נָחַלְתִּי, הוא מתכוון שהוא זכה בתורה והיא הפכה לשלו ממש, כמו נחלה ורכוש שעוברים מאב לבן ונשארים במשפחה לתמיד. ומהו אותו רכוש יקר? המשורר קורא לו עֵדְוֹתֶיךָ. אלו הם הסיפורים והנפלאות שעשה ה' לאבותינו בעבר. למרות שלא היינו שם בעצמנו, כשאנחנו לומדים עליהם אנחנו שמחים ומרגישים כאילו ממש היינו שם וראינו הכל במו עינינו. המשורר מבטיח להחזיק באוצר הזה לְעוֹלָם, והסיבה לכך היא כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה. התורה והמצוות לא מרגישות לו כמו חובה שסתם צריך לעשות, אלא הן ממלאות את הלב שלו בשמחה עמוקה. כשאנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות מתוך אהבה ושמחה גדולה, הן נשארות חלק מאיתנו ואנחנו לא שוכחים אותן אף פעם.
תהלים, פרק קי״ט, פסוק קי״א
נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֺתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑ם כִּֽי־שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.