קרה לכם פעם שטעמתם משהו כל כך מתוק וטעים, כמו דבש, שרציתם שהטעם שלו יישאר לכם בפה עוד ועוד? דוד המלך מגלה לנו שיש משהו אפילו יותר מתוק מדבש, וזה ללמוד את התורה של ה'.
כשהוא לומד תורה, הוא מרגיש שהמילים נִמְלְצוּ, כלומר הן מלאות במתיקות רבה וכתובות בשפה יפהפייה של שירה. הוא משתמש במילה אִמְרָתֶךָ בלשון יחיד, כדי ללמד אותנו שאפילו מילה אחת קטנה מהתורה היא מתוקה, חשובה ומושלמת בפני עצמה.
כדי להסביר עד כמה הלימוד מתוק, יש כאן הבדל מעניין בין שני איברים שונים. קודם כל המילים מגיעות לְחִכִּי, כלומר לחיך שנמצא עמוק בתוך הפה ומסמל את המחשבה וההבנה הפנימית שלנו. כשאנחנו לומדים וחושבים על התורה ומגלים את הרעיונות העמוקים והנפלאים שמסתתרים מתחת לסיפורים הפשוטים, זה תענוג גדול לשכל. אבל זה לא נגמר רק במחשבה. כשאנחנו ממש מוציאים את המילים החוצה וקוראים אותן בקול לְפִי, כלומר בשפתיים שלנו, המתיקות הזו הופכת למורגשת וחזקה אפילו יותר מכל דבש אמיתי שאפשר לטעום.