יצא לכם פעם להרגיש חרטה כל כך עמוקה על טעות שעשיתם, עד שהדמעות פשוט זלגו לכם מהעיניים בלי הפסקה? המשורר מתאר בדיוק את ההרגשה הזו כשהוא מביע צער עמוק על כך שלא תמיד הצליח לשמור על חוקי התורה של ה'. כדי לתאר עד כמה הוא בוכה, הוא משתמש בביטוי פַּלְגֵי־מַיִם. פלגים הם בעצם תעלות של מים שזורמים ומתפצלים לכיוונים שונים, והמשורר מדמה את הדמעות שלו לנחל שופע שזולג לו מהעיניים מרוב עצב. כשהוא אומר שהם לֹא־שָׁמְרוּ את התורה, הוא מתכוון לעיניים שלו. לפעמים העיניים שלנו רואות דברים שנראים לנו מושכים, והן אלה שגורמות לנו להתבלבל ולעשות דברים לא נכונים. המשורר בוכה ומתחרט חרטה אמיתית על כך שהעיניים שלו לא שמרו את התורה והובילו אותו לחטוא. הבכי החזק הזה מראה עד כמה הוא רוצה לחזור בתשובה שלמה, ומבטיח שהעיניים שלו לא יטעו אותו שוב בעתיד.
תהלים, פרק קי״ט, פסוק קל״ו
פַּלְגֵי־מַ֭יִם יָרְד֣וּ עֵינָ֑י עַ֝֗ל לֹא־שָׁמְר֥וּ תוֹרָתֶֽךָ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.