תהלים, פרק קי״ט, פסוק ל״ה

קרה לכם פעם שרציתם לעשות משהו בצורה הכי טובה ומושלמת שיש, עד הפרט האחרון, והרגשתם שאתם חייבים קצת עזרה כדי להצליח? לפעמים אנחנו לא רוצים רק לקיים את המצוות באופן רגיל, אלא אנחנו משתוקקים לדייק בהן ולעשות אותן הכי טוב שאפשר. קיום המצוות הרגיל והבסיסי דומה להליכה בדרך רחבה ונוחה שאפשר ללכת בה לבד. אבל ההקפדה על כל הפרטים הקטנים והעדינים דומה להליכה בשביל צר מאוד, כלומר בִּנְתִיב. בגלל שהשביל הזה כל כך צר, קל מאוד להחליק או לטעות בו. לכן אנחנו מבקשים מה׳ הַדְרִיכֵנִי. אנחנו מבקשים שהוא יעזור לנו משמים, יפתח את הלב שלנו וידריך אותנו ממש צעד אחר צעד כדי שנוכל ללכת בבטחה. ולמה אנחנו בכלל בוחרים ללכת בשביל הצר והמיוחד הזה? כִּי בוֹ חָפָצְתִּי. אנחנו מצהירים שבחרנו בזה מתוך רצון חופשי ואהבה אמיתית למצוות, ולא כדי לקבל שכר או כבוד. וכשאדם באמת חפץ ורוצה לעשות טוב ולהתאמץ אפילו יותר ממה שחובה עליו, ה׳ תמיד נותן לו כוח ועוזר לו להצליח ולסיים את הדרך.