יצא לכם פעם להיות במקום שבו כולם מסביב מתנהגים בצורה לא טובה, והרגשתם כמה קשה לא להיות מושפעים מהם? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשהם חיו במצרים. באותה תקופה, העם היה דומה לנערה צעירה שעדיין לא קיבלה את התורה ולא הייתה מספיק בוגרת. סביבתם של המצרים הייתה מלאה במעשים רעים ובעבודת אלילים, והם פיתו את בני ישראל ללמוד מהם.
הנביא משתמש במילים מיוחדות כדי לתאר איך המצרים השפיעו על בני ישראל. המילים מֹעֲכוּ וכן עִשּׂוּ מתארות פעולה של לחיצה, סחיטה או מחיצה בכוח. הנביא מוסיף גם את המילים שְׁדֵיהֶן וכן דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן, שמשמשות כאן כמשל עמוק: הן מסמלות את המסורת הטובה והמצוות שבני ישראל קיבלו בירושה מאבות האומה. המצרים ניסו "למעוך" את המסורת הזו, להשכיח אותה מבני ישראל ולהכניס במקומה את המנהגים הפסולים שלהם. למרות שבני ישראל אכן הושפעו והתחילו לעבוד את אלילי מצרים, ה' ראה בזה רק התחלה של טעות בגלל הבלבול והגיל הצעיר של העם, ולא עזיבה מוחלטת וגמורה שלו.