יצא לכם פעם לשמוע סיפור על שתי אחיות שהיו קרובות מאוד, אבל אז דרכיהן נפרדו? הנביא מספר לנו משל מיוחד על שתי אחיות שמייצגות את ההיסטוריה של עם ישראל.
פעם, כשיצאנו ממצרים וקיבלנו את התורה בהר סיני, העם שלנו היה מאוחד לגמרי וקרוב מאוד אל ה'. הנביא מתאר את התקופה הטובה הזו במילים וַתִּהְיֶינָה לִי וַתֵּלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת, כי העם שמר על המצוות באהבה, הצליח וגדל למשפחה אחת גדולה. המילה לִי גם מזכירה לנו שהקשר של ה' אלינו הוא נצחי ושלעולם לא ייפסק.
אבל אז קרה דבר עצוב, והממלכה המאוחדת התפצלה לשתיים. הנביא נותן לכל ממלכה כינוי של אחות. הממלכה הראשונה נקראת הַגְּדוֹלָה, כי היא כללה את רוב שבטי ישראל. השם שהנביא נותן לה הוא אׇהֳלָה, שפירושו "האוהל שלה". השם הזה רומז שהיא בחרה להתרחק, לבנות לעצמה מקומות נפרדים ולעבוד עבודה זרה במקום להיות עם ה'.
האחות השנייה, אֲחוֹתָהּ הקטנה יותר, מקבלת את השם אׇהֳלִיבָה. הפירוש של השם הזה הוא "האוהל שלי נמצא בה", וזה מפני ששם נשאר בית המקדש, המקום שבו ה' שוכן.
בסוף המשל, הנביא מגלה לנו מי הן באמת האחיות האלה במילים וּשְׁמוֹתָן שֹׁמְרוֹן אׇהֳלָה וִירוּשָׁלִַם אׇהֳלִיבָה. האחות הגדולה היא ממלכת ישראל הצפונית, שנקראת שֹׁמְרוֹן על שם עיר הבירה המרכזית שלה, והאחות הקטנה היא ממלכת יהודה, המזוהה עם עיר הבירה שלה, יְרוּשָׁלִַם.