כדי להבטיח את דרכו אל כס המלוכה, אדוניה מבין שעליו לגייס את תמיכתם של האנשים החזקים והבכירים ביותר בממלכה. הוא פונה אל ראשי הממסד הצבאי והדתי, מתוך מטרה לייצר חזית עוצמתית שתמשוך אחריה את העם כולו.
וַיִּהְיוּ דְבָרָיו: עצתו ודברי השכנוע שלו [מצודת דוד, רד"ק] הופנו אל שני אישים מרכזיים. אדוניה בחר ביוֹאָב, שר הצבא שביכולתו להטות את אנשי החיל וההמון, ובאֶבְיָתָר הכהן הגדול, שדרכו קיווה להשיג את תמיכת העם מן הבחינה הדתית והרוחנית [מלבי"ם, אברבנאל]. אדוניה הניח שכפי ששני אישים אלו סייעו לדוד לבסס את מלכותו ולהצליח במלחמותיו, כך תמיכתם תבטיח גם את הצלחתו שלו [רלב"ג, אברבנאל]. בנוסף, אדוניה, שסבר כי בחירת המלך נתונה בידי העם ולא בידי המלך המכהן, זיהה ביואב ובאביתר שותפים לתפיסה זו, לאור פעולותיהם בעבר נגד החלטות המלכות של שאול [אהבת יהונתן].
הפרשנים מסכימים כי ההיענות של יואב ואביתר למזימתו של אדוניה נבעה מאינטרסים אישיים ומרצונם להבטיח את מעמדם ועתידם, שכן שניהם ידעו כי קרנם ירדה בעיני דוד:
עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה: יואב ידע היטב שדוד נוטר לו טינה עמוקה על כך שהרג את אבנר, את עמשא ואת אבשלום בניגוד לרצונו. אף שדוד חשש מיואב ולא פגע בו בחייו, יואב הבין שדוד עתיד לצוות על יורשו להוציאו להורג. חבירתו לאדוניה נועדה לרכוש את אהבתו של המלך המיועד, במטרה להציל את חייו ולהבטיח שיישאר בתפקידו כשר הצבא [רש"י, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל, צאינה וראינה].
וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן: גם מעמדו של אביתר היה מעורער. דוד סילק אותו למעשה מן הכהונה הגדולה והעדיף על פניו את צדוק, לאחר שבעת הבריחה מאבשלום שאל אביתר באורים ותומים ולא נענה. אביתר, שהיה מצאצאי עלי הכהן, ידע על הנבואה שחזתה את סילוק בית עלי מן הכהונה, והבין שלא יזכה לשמש בתפקיד בימי שלמה. לכן, קיווה שעל ידי המלכת אדוניה הוא יוחזר לגדולתו וינצל מן הגזרה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה: יואב ואביתר סייעו לו, הלכו אחריו והטו את לב העם לטובתו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המזהים בפסוק רמז ליחסי כוחות הפוכים: המילה עִם החוזרת פעמיים ("עם יואב... ועם אביתר") מלמדת שדווקא הם היו העיקר והיוזמים האמיתיים של המרד. הם יצרו מראית עין שלפיה אדוניה הוא המוביל והם רק עוזרים אחריו, אך בפועל הם אלו שניווטו את המהלך [חומת אנך].
בסופו של דבר, עזרתם של יואב ואביתר פעלה לרעתו של אדוניה. אילו היו ממתינים עד לאחר מות דוד, ייתכן שכוחם והשפעתם היו מצליחים להמליך אותו. אך מכיוון שפעלו בעוד דוד בחיים, הדבר נודע למלך וגרם לו להזדרז ולהמליך את שלמה לאלתר, ובכך נחרץ גורל המרד לשבט [אהבת יהונתן].