הופעתו הפתאומית של יונתן ותגובתו של אדוניהו חושפות את הלך הרוח המתוח במעמד ההמלכה מחוץ לעיר ואת הציפייה הדרוכה למידע. יונתן לא היה בין הקרואים לטקס בעין רוגל, אלא נשאר בירושלים כדי לעקוב אחר המתרחש. כאשר נשמע הרעש החזק מן העיר, אדוניהו הבין כי יש לכך קשר להמלכתו. הוא קיווה שיונתן אסף את גיבורי המלך כדי להריע ולשמוח על המלכת אדוניהו, ולכן הניח שבא בפיו בשורה טובה [מלבי"ם].
בדבריו ליונתן, אדוניהו מכנה אותו איש חיל. הפרשנים מציעים מספר זוויות להבנת תואר זה. הגישה המרכזית היא שמדובר באדם מעולה, זריז וטוב [מצודת ציון, רד"ק]. יש המבארים כי מדובר באדם טוב במהותו, ומטבעו של אדם כזה לעשות חיל בטובותיו ולהביא תמיד בשורות טובות ולא רעות. פירוש נוסף הוא שהכוונה לגיבור מלחמה, ומדרכו של הגיבור להיות נטול פחד ולצפות תמיד לטוב בעתות ריב ומאבק [רלב"ג]. מנגד, ישנה גישה הרואה במושג זה ביטוי רוחני, המגדיר אדם הירא מחטא, שגבורתו מתבטאת בכוחו הפנימי לכבוש את יצרו [רד"ק].
מתוך תכונות אלו נובעת ציפייתו של אדוניהו כי וטוב תבשר, שכן מדרכו של אדם מעולה להתאמץ במיוחד כדי להשמיע בשורות טובות [מצודת דוד]. בחירת המילים של אדוניהו מהדהדת אירועי עבר, והוא משתמש באותו מטבע לשון שבו השתמש אביו דוד כלפי אחימעץ בן צדוק [ביאור שטיינזלץ]. מבחינת קריאת הפסוק, המילה אתה נהגית בהטעמה מלעיל, כפי שמופיע במסורת ובכתבי היד המדויקים [מנחת שי].